גרעיני לתת נמעכים במטחנה מיוחדת כדי לשחרר את החומרים הקמחיים מהקליפה ולהפוך אותם למסיסים כדי לאפשר המסתם ופירוקם במים וכן תהליכים פיזיקליים וכימיים אחרים.

בשלב זה גרעיני לתת שנטחנו גס יחד עם הקליפות מעורבבים עם מים חמים. כתוצאה מהערבוב מתקבל סוג של מחית שנקראת "מאש". במהלך השריית התערובת, אנזימים בלתת ממירים את העמילן של הגרעינים לסוכרים. הליך מיצוי הלתת אורך 30-90 דקות. בסוף התהליך על "המאש" מותזים מים חמים כדי לשטוף ממנו שאריות סוכרים לתוך תירוש אשר מופרד מהתערובת ע"י סינון כשקליפות הגרעינים מהווים סוג של מסננת טבעית.

את התירוש (wort) המתוק מרתיחים במיכל הרתחה ייעודי (kettle). תוך כדי ההרתחה מוסיפים כשות לתירוש שמעניק לבירה את המרירות והארומה האופייניים לה, כמו גם יציבות ואריכות שימור הטריות שכן כשות משמשת כחומר משמר טוב. ההרתחה לוקחת בדרך כלל 1-2 שעות.

לאחר קירור מאולץ של התירוש המתוק והרווייתו בחמצן, מוסיפים לו שמרי בירה. מתחילה התסיסה שלוקחת מספר ימים בטמפרטורה מבוקרת במיכל התסיסה. השמרים מוזנים מהסוכרים בתירוש המתוק, והופכים אותם לאלכוהול ולפחמן דו חמצני. כתוצאה מהתסיסה התירוש הופך לבירה "ירוקה" (צעירה).

בירה צעירה ("ירוקה") עדיין לא מוכנה לשתייה, היא דורשת תסיסה נוספת למשך מספר שבועות. הבשלה ארוכה משפרת משמעותית את הטעם והארומה של הבירה ולצורך כך בירה כזו נשמרת במכלי הבשלה ("לאגר"). לכל בירה יש זמן יישון אופטימלי משלה. המבשלן לוקח דגימות ולאחר טעימות מחליט אם הבירה מוכנה או זקוקה ליישון נוסף.

שלב אחרון חביב: בירה בשיא הטעם והטריות, ללא סינון וללא פסטור, עוברת למילוי בבקבוקים ובחביות.